אין לנו מדינה אחרת, אין לנו כנסת אחרת, אין לנו בית משפט עליון אחר, אין, פשוט אין, כל כך ברור וכל כך מסובך.

רגע אחר פרסום תוצאות הבחירות הדמוקרטיות החל הקרב על ביטול תוצאות הבחירות באמתלות שונות, תוכניות המגירה למיגור הכרעת הרוב נשלפו, המלחמה על הדמוקרטיה האמיתית החלה.

שירת המקהלה החלה במופעי האימה של נרמול הסרבנות, קריאות לביטול השתתפות בשירות מילואים, בקריאות אלימות למלחמת אחים, למרי אזרחי, מכתזיו”ת של תבהלה עבדו שעות ארוכות בתקשורת, באקדמיה, במערכת המשפט, במערכת הרפואה, בהסתדרות, בכלכלה, בהייטק, במיזמי בושה ובמצעדי שפחות, ומעל כולם בעידוד נטישת המולדת.

התבהלה שרוססה בכל פינה, בכל במה, גרמה לחלק ממובילי המחאה חסרי האחריות והמופקרים להקשות את ליבם, את עורפם, את מררתם, להקצין עמדות ולחצות עוד ויעוד קווים אדומים.

מול חלק מחבורת התבהלה והאימה, החיל והרעד, עמדו אזרחים נבוכים ומוכה תימהון, בפיהם מילה אחת, מדוע?

מדוע החלטתם לבטל את בחירתנו הדמוקרטית? מדוע החלטתם בעריצות המיעוט לדרוס ולרמוס את הדמוקרטיה?

מדוע מאיימים לפרק את הצבא, לרסק את הכלכלה, להבאיש את ריחה של מדינת ישראל בעולם, להוציא דיבת הארץ רעה כמדינת אפרטהייד, מדוע אתם מעניקים נשק קטלני בידי שונאי מדינת ישראל, למבקשי רעתה של מדינת ישראל, לB.D.S , למבקשים להשמידנו, למסכני חיילנו בבית הדין הבינלאומי בהאג, מדוע חלק מהבכירים לשעבר בזרועות הביטחון השונים התפרקו מכל אחריות בסיסית ומאשימים את הצבא המוסרי בעולם בפשעי מלחמה, באפרטהייד, מדוע חלק מהפוליטיקאים לשעבר, מתוסכלים ומלאי שנאה אישית לבנימין נתניהו פועלים ברחבי העולם להפעיל לחץ על מדינת ישראל עד כדי גיחוך ומבוכה?

הקיצונים משתי הקצוות מתבצרים בעמדתם ויש אף הסבורים כי התאהבו ביחסי הציבור בארץ ובחו”ל לו הם זוכים.

ואחרי כל התהיות, אחרי כל ההצהרות, ואחרי החשש ממלחמת אחים וממהפכה צבאית, הגיעה העת לעצור, לנשום עמוק, לשתות מים צוננים ולשבת לדבר על מה שעוד נשאר מהמכנה המשותף הסדוק.

רגע, טרם שמלחמת הרשויות תהפוך לעובדה על כל המשתמע ממנה, רגע בטרם יקרע החוט הדק, הרופף, המחבר חלק מהישראלים, חובה לעצור.

ראוי שסמלי המדינה, נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו”ר הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, יניחו את חרבות המלחמה בנדנן, יביטו אלה באישוני אלה, יחושו את גודל השעה, את גודל האחריות המונחת על כתפם, יתייצבו אל מול האומה, יישירו מבט לאזרחי ישראל המשוועים לשקט, לנורמליות, ויאמרו מילה אחת: פשרה.

אלו יתפשרו על התוכנית הגדולה והחשובה של תיקון מערכת משפט כפי שהציגה שר המשפטים, ואלה יבחנו תיקונים חשובים ונדרשים ביותר המקובלים גם על מתנגדי הממשלה שעד לפני שנים אחדות פעלו בעוז ובעוצמה לחוללם.

העם בחר בבחירות דמוקרטיות והעניק ניצחון מובהק לממשלת ישראל כדי לממש את אמונותיהם, ערכיהם, בחירתם, למרות זאת, זה הזמן להניח ל”ייקוב הדין את ההר” ולפעול לחיבור מחדש.

לחזור אל הנורמליות, לחבר את המרכז, להחזיר את השוליים הסהרוריים למקום לו הם ראויים, בשולי הדרך.

העם משווע לשקט, העם, על כל מחנותיו, חלקיו, מביט בעיניים כלות, מבקש להגיע להסכמות, לפשרות, לשיח מכבד, לאחריות .

נבחרי הציבור האמיצים, אלו שאינם חוששים לעמוד נגד בסיס הבוחרים שלהם, אלו שאינם חוששים מחלק מהלשעברים שדעתם נשתבשה עליהם, אלו שאינם מתייראים מחלק ממובילי מחאה המופקרים, אלה שאינם נבהלים מתומכיהם הדורשים רפורמה עד הסוף.

נבחרי הציבור האמיתיים, אלו שאינם חולים במחלה הממארת ואצל חלקם אף סופנית בשנאת בנימין נתניהו, חייבים לדעת כי זו שעת הכרעה, שעה גורלית ללכידות החברה הישראלי הפצועה והמשוסעת.

דמיינו לרגע, הנשיא, רוה”מ יו”ר הכנסת ונשיאת העליון עומדים זקופים בטוחים באהבת מדינת ישראל ללא תנאים, אומרים את המשפט הבא: “הגענו להסכמות למען אזרחי מדינת ישראל, למען המדינה היהודית דמוקרטית שלנו, למען חוסננו ועוצמתנו.”