הרמטכ”ל מכשיר סרבנות
פעם, כשעוד היינו מדינה שפוייה, הרמטכ”ל היה מחוץ לכל מחלוקת.
עברו הימים האלה.
הח”כית הכי צבעונית בכנסת, הכי צווחנית, והכי מצועצעת אומרת שהרמטכ”ל מכשיר סרבנות.
איך בדיוק?
בשתיקה. ובכלל, צריך היה להעיף אותו. וכך אומרת גוטליב (מתוך אתר וואלה):-
“איזו זכות קיום יש לממשלה אם נשתוק כשצמרת צה”ל שקלה לצאת עם הודעה בדבר כשירות צה”ל באופן שהיה משחק לידי האויבים שלנו ופוגע קשות בחוסן הלאומי שלנו?”
“זו חובתנו לגנות במלוא פה! להתנצל? רק על זה שהרמטכ”ל נשאר בתפקידו, אותו רמטכ”ל שבשתיקה הכשיר סרבנות“.
הצבא מפורק בגלל שממשלת הטרללת, זו הנשענת על משיחיים/הומופובים/גזענים/חשוכים מעבירה חוקי דיקטטורה, והרמטכ”ל האומלל שלנו, ביחד עם ראשי הצבא, מנסים בשארית כוחותיהם לעצור את הסחף.
אבל בעיני גוטליב הרמטכ”ל מכשיר סרבנות, משום שכל מי שלא זורם עם האג’נדה המופרעת שלה, הוא האוייב, וצריך לסלק אותו מדרכה.
מתקפה מתוקשרת היטב על הרמטכ”ל מעניקה היום נקודות בליכוד.
לאן הגענו?
לחרא.
לא, גוטליב. הרמטכ”ל לא מכשיר “סרבנות”. אבל את מכשירה חרא, ועל כך תודתנו.
ואנחנו נעניק לך, גוטליב, מדליית חרא. עשוייה מארד.
